יום ראשון, 30 בספטמבר 2012

פויקה חם

הביקור במסעדת פויקה היפואית מתחיל בשלילה ומשם רק הולך ומשתפר. אמנם מרבית התלונות הן נסיבתיות - יש שיאמרו שאי אפשר לצפות מלקוח להבין שזה רק יום רע שלא מצביע על ימים אחרים. הרי לקוחות לא מגיעים יום אחרי יום למקום כדי לבחון אם הוא השתפר, במיוחד אם הפעם הראשונה היא לא חיובית ובכלליות אם המקום מרוחק ולרוב עמוס.
בראי הזמן, הביקור אמנם לא היה הדבר הכי נורא שחוויתי בחיים, אבל ברגע האמת היה קשה מאוד.


מרגריטה
מרגריטה אנמית


זהו למעשה ביקורי השני בפויקה. הפעם הראשונה הייתה יחד עם הבולס, היו אלה ימי חורף עדינים בעבר הלא מאוד רחוק. המקום התגלה כסביר פלוס פלוס, מה שהפריע לי הייתה בעיקר העובדה שהיה קשה מאוד להכנס, בטח שלא בספונטניות (ניסינו לא פעם). התהליך היה יותר מורכב מקביעת תור למומחה בקופת חולים.


חציל מעושן צלוי על הפלנצ'ה בסלסת עגבניות, שום ומנטה
חציל ויקטוריה



הביקור המדובר גם כלל הזמנה מבעוד מועד, לסתם שבת בצהריים. בסופו של דבר הובטח לנו מקום על הבר, אבל זורזנו להגיע מכיוון שבשבת ישנו פרק זמן בו סוגרים את המטבח עד הערב.
כשהגענו אכן ישבנו על הבר, לבד, למרות שהיו מספר מקומות פנויים אבל הם לכאורה הוזמנו ע"י אנשים יותר מחושבים מאיתנו. במשך השהות שלנו הגיעו אנשים נוספים לשבת על הבר, רובם נופפו על עצמם בתפריטים ונעו באי נעימות.



לחם ביתי מוגש עם מטבל חציל וחמאה
לחם ביתי המוגש עם מטבל חציל וחמאה




אלה היו צהריים חמים של לפני חודש, כשהקיץ בשיאו. למרות שחנינו במרחק של דקת הליכה - הגענו לחים ונוטפים.
לצערנו החלל היה חם כמו הרחוב, ולמרות שישבנו מתחת לפתח המזגן ואף הבטיחו לנו שהוא בעוצמת הקירור המירבית - לא באה הישועה.
פתחנו בלימונדה סתמית ומרגריטה שנעשתה ברשלנות ובצורה שלא משאירה טעם של עוד.


קרפצ'יו שייטל עם גבינה כחולה
נתח שייטל מיושן דפוק וכבוש בוויסקי סאוור וגבינה כחולה



למנות ראשונות הזמנו קרפצ'יו שייטל מצויין שהגיע עם פיסות גבינה כחולה שהעשירה את המנה באופן קסום, לצד הקרפצ'יו הזמנו חציל קלוי ואת לחם הבית (שהגיע עם מטבל חצילים וכלי של שמן ובלסמי).
אם אסדר את הדברים בכיוון הארוחה המשתפר - החציל היה קטן ולא עשוי היטב. נטען כי הוא מעושן וגם קלוי על הפלנצ'ה. הוא הגיע במחבת רותחת ומעשנת שממנה ניתזו עלינו נוזלים חמים ממצע של שמן על סף בערה.
הלחם היה טרי וטעים מאוד, ממרח החציל שהגיע עמו היה עדיף על מנת החציל.
והכוכב האמיתי של המנות הראשונות, הקרפצ'יו, הוא הציל לחלוטין את השלב הזה של הארוחה.
לצערי עדיין היה לנו חם, ופעולת האכילה רק החמירה זאת.



סטייק דרום אפריקאי קלאסי, פירה בטטה מעושנת וצ'אטני פלפל
סטייק דרום אפריקאי קלאסי, פירה בטטה מעושנת וצ'אטני פלפל


בשלב של העיקריות הכל רק הלך והשתפר.
אני הזמנתי ראמפ סטייק עם פירה בטטה מעושנת, באמת תענוג בכל ביס.
האישה הזמינה פוייקה ציידים. - תבשיל קדירה מצויין המגיע בפוייקה ממנו מעבירים לצלחת, היה שם מספיק בשביל לחלוק. זו הייתה מנה שהמלצתי לה עליה באופן אישי מכיוון שהיא אוהבת תבשילי בקר רכים ומלאי טעם. הפעם הנוכחות של התיבול פחות מורגשת מבעבר אך למרות הטעם העדין מדי זו עדיין הייתה מנה מוצלחת.

בשלב הזה אנחנו מתחילים לפתח אגלי זיעה כבדים השמורים לאנשים שאוכלים בשר חם בחלל לוהט בסוף הקיץ.
מכיוון שאני מאמין בכנות מוחלטת ואינני חושש לספר תיאורים לא נעימים לא אתבייש לספר שהלכתי לפחות פעמיים לשירותים כדי להתנגב ואפילו פעם אחת כדי לרחוץ פנים במים קרים כי המצב היה לא נעים בעליל.
לא צילמתי את פויקה הציידים כי בשלב הזה כבר לא יכולתי לחשוב על כלום מלבד אוכל וזיעה.


חשבון
חשבון פשוט לאנשים פשוטים


בעת התשלום השארתי את הארנק שלי לבת הזוג וברחתי החוצה. זה הגיע לרמה חדשה של אי נעימות, למרות האוכל שהיה מצויין בסוף הארוחה ובעיקר בגלל שכבר לא היה לי כח לסבל המתמשך.
בחוץ הופתעתי לגלות שלמרות שהקיץ בשיאו - הרבה יותר נעים מאשר בתוך המסעדה.

שורת הסיכום הקולינרית היא שבסופו של דבר רציתי עוד מהאוכל שלהם. למחרת כבר תהיתי אם שווה לי ללכת אליהם רק כדי לקחת טייק אוואי.
מבחינה שירותית וחווייתית, ייתכן ובאמת שווה יותר לקחת טייק אוואי ולאכול בסביבה אחרת מאשר להמתין עד שיתפנה מקום כלשהו ואז לקוות לטוב.

יום שני, 24 בספטמבר 2012

ביקור מהיר אצל חומוס סעיד

ארוחת צהריים זריזה יכולה להיות גם תענוג ללשון.
קפיצה זריזה לחומוס סעיד, יש בדיוק מספיק שולחנות פנויים, אפילו שהמעדה הומה אנשים מקיר לקיר.
הקבוצה שלנו מתחילה לעשות חישובים, מי לוקח מה, אנשים חולקים עסקיות, בחורות עושות חשבון נפש בין סלט לצ'יפס, בצלים מתפצחים, חמוצים נבלעים.

צילמתי רק שתי תמונות, כיאה לאדם רעב שממהר חזרה לשגרת יום העבודה.
אם תרצו, מתחת לתמונות יש קישורים לפוסטים קודמים על המקום, אל תתביישו להסתקרן.

חומוס גרגרים עם טיפה טחינה, ביצה קשה, פטרוזיליה לקישוט.
חומוס גרגרים עם טיפה טחינה, ביצה קשה, פטרוזיליה לקישוט. כמה פשוט - ככה טעים.



חומוס, פול, מסבחה, מיץ לימון, טחינה, פטרוזיליה לקישוט.
חומוס, פול, מסבחה, מיץ לימון, טחינה, פטרוזיליה לקישוט. אצל סעיד המלצרית משום מה קוראת לזה מחלוטה כשברור שזו משולשת.


חומר לעיון נוסף:
חלק א': חזרתו המוצלחת של סעיד
חלק ב': בקרת איכות - חומוס סעיד סניף ת"א
סעיד המקורי מעכו - השיבה
חומוס סעיד המקורי מעכו מכה בשנית
קריאה מהנה!

יום ראשון, 23 בספטמבר 2012

חוויה רעה: הסושיה, בן יהודה, ת"א.


חוסר שביעות רצון הוא עניין אישי, סובייקטיבי, אינדיבידואלי.
יש שיגידו כי קשה לקבוע באמת אם שירות או מוצר הם רעים או פגומים, ניתן להוסיף גם כי כאלה הם ישראלים, מתלוננים על כל דבר.

כדי למנוע הערות כמו אלה שציינתי למעלה, אספר בפשטות את אירועי אמש, ע"י שימוש בעובדות לא נעימות.
הכל החל כשהתאספנו מספר אנשים בבית של חברים ורצינו חטיף של ערב.

1. ההזמנה:
אינסיידאאוט » 53. בטטה טמפורה אבוקדו ₪25
אינסיידאאוט » 51. סלמון אבוקדו ₪28
אינסיידאאוט » 34. סלמון סקין, אבוקדו וספייסי מיונז ₪24
אינסיידאאוט » 48. שרימפס טמפורה אבוקדו ₪31
ראשונות » 132. אדממה ₪15
הערות כלליות להזמנה: בבקשה לשים לב לכל הרטבים, להוסיף שתי תוספות בוטנים בצד (בגודל אמיתי, קופסה של טריאקי לפחות). אם זה מגיע בגודל קטן אני לא משלם על זה. שבוע טוב!
סה"כ לתשלום:
5% הנחה:  6.15-₪
₪116.85 + ₪8 דמי משלוח
מייל האישור על ההזמנה התקבל ב9:11PM

2. התהליך:
שימו לב שהייתי צריך לבקש בוטנים בכתב מכיוון שאין באתר אפשרות להזמין בוטנים, הם אינם חלק מהתפריט ולא תוספת (כגון רוטב סויה \ טריקאי \ וואסאבי \ ג'ינג'ר או אפשרות לתוספת בתוך הסושי או מחוצה לו כציפוי).
זה חשוב מכיוון שיש באתר אזורים שבהם ניתן לסמן "בלי בוטנים" כשלמעשה אין שום דרך לצרף אותם לסושי, ולמיטב ידיעתי הם לא נמצאים בו מלכתחילה.
עניין הבוטנים הוא חשוב מאוד: לרשת אין מדיניות קבועה, לא במשלוחים ולא בישיבה בסניפים השונים. לפעמים יביאו אותם בשמחה ובחינם, לפעמים יחייבו עבורם סכום לא אחיד (בד"כ 1-3ש"ח). במשלוחים העניין מסתבך - קרה כבר שאמרו שהם לא שולחים בוטנים, קרה ששלחו קופסה גדולה בחינם או בתשלם (כזו של סלט חמוצים קטן), קרה אפילו ששלחו בכלי הכי קטן השמור לוואסאבי. זה תלוי במי שנמצא בסניף באותו רגע.

כעבור כרבע שעה קיבלנו טלפון ליידע אותנו שאין אדממה. לא הציעו אלטרנטיבה או לבטל, פשוט שאלו אותי מה לעשות. ביקשתי פשוט להסיר את המנה מההזמנה. שאלתי לגבי הבוטנים, הנציג אמר שישים. שאלתי כמה זה יעלה בלי האדממה ועם הבוטנים - הוא אמר שאותו הדבר פחות המחיר של האדממה.

3. הקבלה:
השליח הגיע לדלתנו ב11:37PM.
כשבאנו לתת לו את הסכום שהכנו מבעוד מועד (מדוייק + טיפ, אפילו ששילמנו 8ש"ח על המשלוח וזה לא משלוח חיצוני אלא פנימי של הרשת), גילינו שהסכום גבוה ב12ש"ח.
התקשרנו לברר במה מדובר והסניף לא ענה במספר הפעמים הראשונות. התקשנו לשני המספרים, תוך כדי השליח אמר שהסניף כבר סגור או בתהליכי סגירה.
מישהו ענה פתאום, בדק, אמר שנסתכל בשקית, הסכום שהתווסף הוא על 6 יחידות תוספת בוטנים, 2ש"ח כל אחת.
הסברנו שלא ביקשנו כ"כ הרבה ושאלנו למה לא טרחו ליידע אותנו על השינוי במחיר - התשובה הייתה שהם לא יודעים מה לעשות.

שילמנו את הכסף במלואו כדי לשחרר את השליח שעמד כל הזמן הזה ליד הדלת וחיכה.
התיישבנו והטלפון צלצל פתאום. על הקו היה נציג של הסושיה, הוא שאל למה ניתקנו, הסברנו שזה נבע מזה שהוא לא עוזר בשום צורה וסתם מתנשף על הקו בזמן שהשליח מתייבש והאוכל יושב בשקית שלו על הרצפה.
וזהו.

4. הסושי:
מאז שהסושיה עברו במשלוחים שלהם למארזים חדשים וממותגים - הסושי נדחס לתוך המארזים המעט צפופים, מאבד מצורתו ולפעמים מתפורר - בדיוק כמו שהיה בהזמנה שלנו.
הסושי עצמו היה מצויין (למעט הדברים המצופים טמפורה שהיו רטובים מדי), והמחיר הוא כרגיל סביר לעומת מקומות אחרים. זה לא הסושי הטוב בעולם, אבל הוא לא רע בהתחשב בכל הפרמטרים והמתחרים באזור.

5. החוויה:
ההמתנה הארוכה, חוסר היכולת לתת שירות ראוי, אי הדיוקים בתשלום, העובדה שזו לא הפעם הראשונה שחסרה מנה ראשונה (לרוב אין אדממה \ אגרולים לסירוגים) והעובדה שהיחס היה מפוזר ולא מקצועי - כל אלה הרסו.
בסופו של דבר התיישבנו לאכול את הסושי כעוסים ומרירים.
נדמה כי בתי עסק מזלזלים שוב ושוב בלקוח ובמוצר, פוגעים בעצמם בשמם הטוב ובעיקר בחוויה של הצרכן שידיר בעתיד את רגליו ואף יספר לחבריו.

6. סיכום:
אני לא מצפה מנער שעושה משמרת ערב בסושיה להיות אשף השירות. זה באמת יהיה גם מוגזם ממני לצפות מעובד פשוט לדעת הכל ולקחת על עצמו לפצות \ לבטל \ לחלק בוטנים חינם, כי בוטנים הרי לא צומחים על עצים, אפילו אם אתם מזמינים אוכל בלמעלה מ100ש"ח שגם הם כבר לא שווים הרבה היום.
קשה להפתיע אותי עם משלוח רע, אבל אני תמיד מצפה לטוב.

אם הייתי יכול לתת עצה אחת לסושיה זו ודאי הייתה העצה הבאה: אל תפחדו לתת לעובדים שלכם עוד זמן להתמקצע, הכשרה זו לא מילה גסה אז אל תזרזו אותה. עוד שעתיים של שכר מינימום (אם אתם בכלל משלמים על התלמדות) יחזרו אליכם בדמות לקוחות השבים למקום בו נהנו לסעוד.

נ.ב.
לא צילמתי תמונות. לא הגיע להם שיצלמו תמונות שלהם.
הייתי עצבני ורעב, והסושי כאמור היה בכלל מעוך.

יום שני, 17 בספטמבר 2012

תמונות מארוחת ערב ראש השנה

 ערב ראש השנה, כל החבר'ה נפגשים, האוכל על השולחן, חלק ממנו כבר עמוק בבטן.
מה השלב הנכון להתחיל לצלם תמונות?
התשובה המתבקשת היא "לא על בטן ריקה". אוכלים קצת מהבקר, טועמים טיפה מהעוף, דוחפים את הדג לכיוון אחרי. מעמיסים סלט, רק עוד חתיכה מהסינטה, מציינים את סממני החג, או הסימנים או מה שזה לא יהיה.
מקללים את האויבים, מאחלים לאנשים אחרים דברים נוראיים ולעצמנו את הדבש שבתפוח.
אם זה לא מתכון לשנה מוצלחת וכאבי בטן בפקק בדרך הביתה אז אל תקראו לי.

יש שיגידו שהמשפחה היא מה שחשוב, יש שיגידו שהארוחה, יש שיבקשו שיעבור כמה שיותר מהר.
אחדים מתעסקים כבר מעכשיו בסליחות וכפרות, יש כאלה שכבר ממהרים להתקשר לחברים ולתאם בילוי על הספסל עם וודקה ומשקאות אנרגיה.
העיקר שתהיה טובה.

סודה קרה ומבעבעת.
סודה קרה ומבעבעת. תמיד כיף כשעגול למעלה ומרובע למטה.

חבושים תפוחים ועוד דברים אפויים, תמר אחרון, משקה מוגז כלשהו.
חבושים תפוחים ועוד דברים אפויים, תמר אחרון, משקה מוגז כלשהו.

קישואים קטנים ושמנמנים, מה שנשאר מהשעועית הירוקה ועוד.
קישואים קטנים ושמנמנים, מה שנשאר מהשעועית הירוקה ועוד.

סלט, צלוחיות, חלה, ברקע ניתן לראות את הרוטב שנשאר מהבקר.
סלט, צלוחיות, חלה, ברקע ניתן לראות את הרוטב שנשאר מהבקר.

זרעוני רימון, שנהיה כרימון וגם כלימון וגם בונבון.
זרעוני רימון, שנהיה כרימון וגם כלימון וגם בונבון.

מבט מלמעלה על האזור שלי בשולחן.
מבט מלמעלה על האזור שלי בשולחן.

אני חושב שזה רוטב צ'ימיצ'ורי.
אני חושב שזה רוטב צ'ימיצ'ורי, כדי שהדג לא יהיה בודד.

ממרח פסטו ביתי, שנהיה לעם סגולה שיש לו טעמים בפה.
ממרח פסטו ביתי, שנהיה לעם סגולה שיש לו טעמים בפה.

טחינה עם שמיר, אורז, תה קר, אשכוליות, וודקה.
טחינה עם שמיר, אורז, תה קר, אשכוליות, וודקה, כל מיני שטויות וכו'.

קערית עם שאריות של עשבי תיבול וזרעי חרדל.
קערית עם שאריות של עשבי תיבול וזרעי חרדל. אני לא זוכר מה היה פה.


את התמונות צילמתי מדי פעם, בשלבים שונים. לא זוכר מה בדיוק קרה שם, הכל היה מעורפל.

זה לא באמת משנה מה אוכלים, שום דבר לא משנה בעצם.
את הסינטה שאכלתי לא היו לי מספיק ידיים בשביל לצלם.
אני לא אדם של חגים, סה"כ אדם פשוט, כזה שמחפש לשבת בשקט, רצוי מתחת למזגן, לנשום לרווחה.
מה איתכם?
ספרו לנו, ספרו לנו הכל.

יום ראשון, 16 בספטמבר 2012

בית הפנקייק המקורי הרצליה

ברכות ואיחולים לכולכן\ם, מי יודע אם יצא לנו לדבר לפני כניסת השנה החדשה שבאה עלינו לטובה.

לקראת ערב ראש השנה החלטתי שזה זמן מצויין לפוסט קצר ומתוק.
המיקום: בית הפנקייק המקורי, הרצליה.
הזמן: צהרי שבת קיצית, לפני מספר שבועות.


פנקייקים, רוטב חלבה חם, מקופלת, סירופ שוקולד.
פנקייקים עם רוטב חלבה חם, שברי מקופלת וקצת סירופ שוקולד בצד.

בדיוק סיימנו ארוחה שעליה אספר בפעם אחרת ופתאום בדרך הביתה התחשק משהו מתוק.
ההחלטה הייתה מהירה - עברנו את תל אביב והמשכנו לכיוון גלילות, משם אל בית הפנקייק.
מוסד מוכר, ידוע, מספק את הסחורה כבר כמה עשורים. הרבה יותר קל מלהתחיל להתעסק עם פנקייק בבית וכמובן שעדיף על לקנות בקבוקי סירופ שוקולד ומייפל שישארו במקרר לנצח (הרי כולנו מגיעים לגיל שבו עובר החשק לשתות סירופ ישר מהבקבוק).

כמו שבוודאי ראיתם בתמונה, הרעבה לנישנושים הזמינה לעצמה פנקייקים עם רוטב חלבה, עליהם שיכנעו אותה לפזר מקופלת - מה שהתברר כטעות כי הטעם של המקופלת החוויר מול החלבה וסירופ השוקולד המרוכז.
היא סיימה פנקייק וקצת, ואני שלא באמת רציתי גיליתי כמה קשה לסרב אחרי טעימה אחת.

San Pellegrino - Aranciata
San Pellegrino - Aranciata


כדי להתרענן הזמנתי לעצמי בקבוקון של גזוז תפוזים מהסדרה החדשה של סאן פלגרינו.
היה בהחלט מרענן, ובעיקר טעים.
ביציאה מבית הפנקייק הלכתי לחנות בתחנת הדלק הסמוכה וקניתי במחיר "מוזל" את הטעם הנוסף, הלימונטה.
אני לא זוכר איזה מהטעמים אהבתי יותר, שניהם היו מצויינים אם כי אחד מתוק יותר והשני מעט מריר, בקטע טוב.
בסדרה אגב יש עוד ארבעה טעמים, למיטב ידיעתי רק השניים הללו הגיעו לישראל.
הסדרה אמורה להגיע בפחיות שונות, מארזים וכו', אבל בואו נגיד תודה שלפחות קיבלנו משהו.
אגב, שני הטעמים מכילים מעט ציפה.


San Pellegrino - Limonata
San Pellegrino - Limonata


וזהו בערך, משם הלכנו להסתובב קצת ואז לנוח בבית.
שיהיה לכולם תפוח בדבש, נתראה בקרוב, לא?
שנה טובה!


יום חמישי, 6 בספטמבר 2012

טאג'ין: צהריים בהודו \ עוף


בעבר כבר סיפרתי לכם על טאג'ין, מקום נחמד ברחוב המסגר המציע שפע של תבשילים, מנות גריל, תוספות חמות וגיוון יום יומי במנות המוצעות מתוך ויטרינת סירים ענקית.
לאחרונה בטאג'ין צירפו למלאי מנות עוף מהמטבח ההודי, המגיעות לפעמים בצורת פיסות חזה עוף ולפעמים בשיפודים.
העוף מושרה ברוטב טיקה, עשוי על הגריל עד לעסיסיות הנכונה וממתין לבאים, זוהר בצבעים טעימים.


צ'יקן טיקה, צ'יפס, אורז לבן.
חזה עוף בטיקה, צ'יפס ביתי גדול, אורז לבן.

בביקור הראשון בו אכלתי את המנה הזו (התמונה למטה) העמסתי גם דברים אחרים כדי לא להתאכזב ולהשאר רעב.
תוכלו לראות שם קוסקוס עם ירקות, אורז לבן, תפוחי אדמה צעירים עם רוטב עגבניות, צ'יפס ביתי דקיק, וחזה עוף בגריל.
ברגע שנגסתי בשיפוד הראשון - הבנתי שהיה לי עדיף אם כל הצלחת הזו הייתה מלאה בשיפודים קטנים, אדומים ומדהימים.


קוסקוס ירקות, חזה עוף בגריל, שיפודי צ'יקן טיקה, צ'יפס פרוס, תפוח אדמה, אורז לבן.
קוסקוס ירקות, חזה עוף בגריל, שיפודי צ'יקן טיקה, צ'יפס פרוס לרוחב, תפוח אדמה ברוטב עגבניות כלשהו, אורז לבן.

לסיכום הפוסט הקצרצר הזה. אם אתם באזור המסגר ובא לכם טאץ' הודי (או סתם להעמיס מלא אוכל בסגנון ביתי) אל תשכחו את הטאג'ין, הוא גועש על האש, ממתין רק לכם.
השתיה אגב תעלה לכם אותו דבר בין אם היא בפחית או בבקבוק של חצי ליטר, אז אל תישארו צמאים סתם, חבל.


יום רביעי, 5 בספטמבר 2012

חלק ב': בקרת איכות - חומוס סעיד סניף ת"א

מעלילות הפרק הקודם:
אכלנו בחומוס סעיד אחרי שזה שב מפגרה ארוכה (של חודשים) שנראתה כמו סגירה.
היה הרבה אוכל, הוא היה טעים וזול יחסית, אכלנו עד שהתפוצצנו.

יום ב', כמעט אותה שעה, אנחנו חוזרים אל כמעט אותו שולחן.
הפעם רק אני אוכל, מזמין בדיוק את אותו הדבר: עסקית חומוס - מנת חומוס, צ'יפס, פלאפל, כוס לימונדה (30ש"ח).
גם השירות שונה, הפעם מגיעה במקום ג'יהאד (שהיה גם בגילגול הקודם של המקום) אישה חביבה, כשאני מזמין את מה שאני מזמין (הפעם רציתי רק חצי מסבחה וחצי פול) היא מתחילה להסביר לי שמה שאני מבקש זה בעצם מחלוטה.
רק שתדעו - אצל סעיד המקורי, זה שבעכו, המחלוטה היא פול עם גרגרי חומוס, בשמן זית ולימון.
במקומות אחרים היא עלולה להגיע עם חומוס, לפעמים יותר מעוכה, לפעמים פחות.
אבל מי אני שאתווכח עם מישהי שעובדת במקום ומכירה את התפריט ואת המנות, אמרתי טוב וחיכיתי. את מה שהגיע תוכלו לראות למטה.


חומוס, טחינה, מסבחה, פול, גרגירים, שמן זית, פטרוזיליה.
חומוס, טחינה, מסבחה, פול, גרגרים, שמן זית, מיץ לימון, מעט חריף, מתובל ביד נדיבה, שפע של פטרוזיליה.

מעל לשורות אלה תוכלו לראות מנה משולשת, אמנם מעוצבת בשונה מזו של הפוסט הקודם, אבל עדיין מדובר במנה כמעט זהה, טעימה מאוד ועשירה מאוד, עם כל העולם בצלחת אחת מתנגבת.
מבחינתי מלצריות יכולות להגיד לי מה שהן רוצות כל עוד מגיעים לשולחן כאלה טעם ויופי.
רק לראות את התמונה הזאת ואני כבר שוקל ללכת לאכול אצל סעיד גם היום.
זה אולי לא החומוס הכי מדהים בעולם, אבל הוא מספיק טוב לבדו - ואילו בתערובת הטעמים הזו הוא יכול להתחרות ברבים וטובים, במיוחד מהסביבה הקרובה.


צ'יפס, פלאפל.
מפלצת הספגטי המעופפל בגרסאת פלאפל \ צ'יפס.

יום אחרי יום, הפלאפל נשאר אותו פלאפל אבל הצ'יפס משתנה?
ביום א' הצ'יפס היה ביתי, גדול ושמנמן. ביום ב' הצ'יפס נראה ומרגיש על הלשון כמו צ'יפס שמגיע למסעדה קפוא ממפעל.
זה לא שהוא לא טעים, אבל זו בהחלטה הפתעה. חלק ממה שמביא אנשים למקומות בפעם השניה הוא התקווה לקבל בדיוק את אותה המנה, עקביות במטבח של בתי עסק הוא נושא שיש להקפיד עליו.
עם זאת, תקופת הרצה, מי אני שאזרוק אבנים על הים?


התפריט של חומוס סעיד
עכשיו אני סתם ממתין לחשבון.


אז זהו למעשה, נגמרה הבדיקה, נגמרה הארוחה, שוב יצאתי שבע, וגם ענבר אכלה אפילו שלא הייתה רעבה, סתם היה מלא אוכל והוא היה מזמין.
הפעם יצא שבנוסף לעסקית הזמנתי עוד פעמיים שתיה, האוכל היה חם, מעט חריף (לא שזה מפריע) מהרגיל וגם הייתה עליה לא נעימה בטמפרטורות ברחוב. כוס הלימונדה נעלמה בשלוק, אחריה בקבוק סודה ואח"כ פחית קולה זירו שאת תחילתה שתיתי בעודי המתנתי לחשבון, את ההמשך כבר שתיתי בדרך.

לסיכום:
אם כי היו הבדלים בחלק מהדברים, שמחתי לגלות שהאוכל נעשה והוגש באותה רמה וכמות.
החלק החשוב, החומוס, היה מצויין בשני הביקורים, שזה בערך כל מה שאפשר לבקש מחומוסיה.
אם מי שמגיע איתכם לא רוצה חומוס - אל תשכחו שיש גם שיפודים, שניצלים, דברים מהגריל ואפילו שווארמה (יש בצמוד שווארמיה שמחוברת לאותו המטבח ומאויישת ע"י אותו הצוות).

חומוס סעיד הוא אחלה מקום לאכול בו ארוחת צהריים אם אתם בסביבה, ואם יש לכם חשק למשולשת ממש טובה - שווה גם להתאמץ.

יום שלישי, 4 בספטמבר 2012

שוב הקרמבו כאן

היו שמועות לפני כמה ימים, שעוד שבוע פלוס מינוס, יהיו קרמבואים.
שמועות זה נחמד אבל עם שמועות לא קונים בסופר.
כשמגיעים לסופר ורואים קרמבו על המדף (ארגז, לפרוק למדפים זה יותר מידי עבודה) - כבר אפשר לחייך.

הטעם, כרגיל, עונה על כל הציפיות.
כשהקרמבו כ"כ חדשים אין חשש שהם עמדו שם מלא זמן, התחממו \ התקררו והשד יודע מה.

בהצלחה לכולם!

קרמבו וניל
בתמונה רואים קרמבו וניל, רואים?


חלק א': חזרתו המוצלחת של סעיד

אזהרה: הפוסט הזה נכתב בשני חלקים היות והוא מספר על שני ביקורים באותו מקום, יום אחרי יום, לצרכי בקרת רמה ואחידות וכמובן גם לצרכי תזונה. היות ויש הרבה תמונות ורשמים - הוחלט לפצל את הפוסט, ככה אפשר גם לנוכל כולנו לשמור על עניין ומתח.

ערב אחד הלכתי עם זוגתי ברחוב מנחם בגין ולהפתעתנו ראינו כי חומוס סעיד כבר לא בשיפוצים.
כשאני אומר שיפוצים אני מתכוון לסוג הרע, אלה שמתחילים ואז פתאום נעצרים באמצע לכמה חודשים. הסוג שגורם לך להספיד חומוסייה לא רעה שדווקא אהבת לאכול בה מדי פעם.
לא חסרים מקומות שלא חוזרים מהשיפוצים, יש גם כאלה שחוזרים עם בעלות אחרת ואולי משופרים. הייתכן ומקום שהיה סגור כבר מתחילת אפריל 2012 יחזור? הייתכן והוא יהיה טוב כמו שהיה? אולי אפילו טוב יותר?
כל זאת ועוד.


חומוס: מנה משולשת. סעיד המקורי מעכו.
חומוס, מסבחה, פול, טחינה, המון שמן זית, גרגרים חמים, פטרוזיליה קצוצה ופפריקה גם לרוב.

ביום ראשון האחרון לקחתי את האישה בשעת צהריים מאוחרת והלכנו לסעוד אצל סעיד.
עצם העובדה שכתוב שהם פתוחים כיום עד שמונה בערב כבר עשתה לי טוב, עם זאת לאור העובדה שבאנו לקראת ארבע והמקום לא היה מלא במיוחד הרגשתי שאולי הם לא ידייקו בשעה ואני לא אוכל לבוא בערבים, לסיים את השאריות מה שנקרא.
אבל חלומות ודמיונות לחוד ומציאות לחוד (השני).
אני הזמנתי עסקית חומוס ואילו זוגתי הזמינה עסקית שניצל.
הארוחה העסקית שלי כללה: חומוס, צ'יפס \ סלט, פלאפל, כוס לימונדה (עם אפשרות לשדרג לשתיה) במחיר של 30ש"ח.

הארוחה העסקית שלה כללה: שניצל עם שתי תוספות (היא לקחה צ'יפס וסלט, יש גם מג'דרה, אורז, שעועית ועוד), וכוס לימונדה ב35 ש"ח.


פלאפל, פיתות, סלטים.
כדורי הפלאפל קריספיים מבחוץ וחומים ורכים מבפנים, הפיתות חמות ורכות, מאחורה יש סלט בלי עגבניות.


לאט לאט (די מהר) דברים החלו להגיע לשולחן.
מנת החומוס שלי הייתה יפיפיה וטעמה היה בהתאם.
הסלט שענבר ביקשה שיהיה בלי עגבניות הגיע כשתי צלחות, בראשונה מלפפון, מעט גזר ועוד משהו (שנראה כמו בצל) ובשניה כרוב. זה כמובן לא הסלט הקלאסי של המקום (שתמיד מגיע טרי וקראנצ'י) כי ברגיל יש מלא עגבניות חתוכות דק.
קערית טחינה, כל מיני סוגים של רטוב, לימונדות, הצ'יפס והפלאפל שלי ואחרי פחות מדקה גם השניצל והצ'יפס שלה.
הכל טעים וחם.


צ'יפס ביתי גדול וחם, קצת רך וקצת קריפסי.
צ'יפס ביתי גדול וחם, קריספי בחלקים ורך בחלקים אחרים.


בשלב הזה תהיתי על מחירה של הארוחה העסקית שלי.
אם ארוחה שכולל חומוס, לימונדה, צ'יפס ושלושה כדורי פלאפל עולה 30ש"ח, והחומוס לבדו בעצם עולה 20ש"ח, זה אומר שבעשרה שקלים אני מקבל עולם של עושר.
שימו לב שבשמונה שקלים הייתי יכול להוסיף לחומוס שתיה כלשהי, אז המחיר היה עולה ל28ש"ח, ועדיין לא היה לי צ'יפס או פלאפל.
תמיד נחמד להרגיש שהארוחה העסקית משתלמת ושאתה בעצם "עוקץ" את המקום.
הכמות והאיכות הם אחלה, ואני מקווה שעדיין נשאר למקום רווח, כי בכלכלה של היום לא מתאים לשדוד מסעדות שאתה אוהב - אחרת לא יהיה לך לאן לחזור בפעם הבאה שתהיה רעב.



לימונדה, כרוב, חומוס סעיד.
כוס כדולה של לימונדה קרה ומרעננת, מאחורי מסתתר כרוב.


נחזור שניה לחומוס.
תסתכלו עליו, שם למעלה בתמונה הראשונה. זו מנה ממש יפה.
הפול היה נהדר, מעט לימוני וכיפי, הטחינה הייתה נקיה לחלוטין וטעימה כמו שטחינה נקיה אמורה להיות, המסבחה הייתה חריפה, מתובלת בדיוק כמו שצריך ורכה על הלשון, הגרגרים היו נימוחים ואילו החומוס שהסתתר בין כל הטעמים האלה נראה חיוור כשטעמתי אותו לבד מול כל העושר שבצלחת - ובניגובים עם החלקים האחרים הטעם שלו קפץ לשמיים.
הפיתות שהגיעו נגעו לרגע בגריל, הן היו חמות אבל עדיין ניכר עליהן שהן לא נאפו מזמן. החימום לא גרם ליובש או קראנצ'יות, הן היו רכות, גמישות ולעיסות בדיוק כמו פיתה שהרגע יצאה מהטאבון.


שניצל עם צ'יפס
הצ'יפס גדול אבל השניצל גדול עוד יותר.


הבעיה היחידה בעסקיות האלה היא כמות המזון שמגיע בשפע ומגוון וגורם לך להתפוצץ מרוב שבא לך לטעום קצת מהכל ולהכניס שוב ושוב טעמים אחרים לפה.
ענבר אפילו לא הגיעה לחצי של השניצל (הענקי), ואילו אני התקשתי לרוקן לחלוטין את הצלחת של החומוס ואף השארתי כדור פלאפל יתום שאם הייתי נוגע בו הייתי ישר מתפוצץ.
ענבר לקחה דוגי באג שהכיל יותר אוכל ממה שמקומות אחרים נותנים בתחילת הארוחה, ועוד שאלו אותה אם היא אולי רוצה להוסיף משהו שלא היה בצלחת, רק לפנק ולפנק ולפנק.

בחלק הבא של הפוסט אני אספר עוד על הביקור השני, על השינויים השונים ובעיקר על רמת האחידות שבביקור שמתרחש יום אחרי יום. 
ניפגש בניגוב!

עד מחר, הנה שני פוסטים קודמים על חומוס סעיד:

יום ראשון, 2 בספטמבר 2012

חומוס אסף, ביקור נוסף

לפעמים פוסט חדש בבלוג הוא רק תירוף לחלוק כמה תמונות יפות.
במקומות טובים, כאלה שחוזרים אליהם שוב ושוב - מעטים הסיפורים. אפשר אולי לספר על אכזבה, על ארוחה טובה במיוחד, אבל אחרי כמות הארוחות שסעדתי בחומוס אסף כבר נהיה קשה לחדש לקוראים.
עם זאת, אני יודע שהקוראים והקוראות בבלוג זה ישמחו לראות תמונה טובה, צלחת מגרה, ארוחה מעניינת, אפילו אם כבר נתקלו בה, שהרי כל צלחת היא עולם ומלואו, לפחות לכמה רגעים.


כרוב חמוץ מתוק, צלוחית עם רוטב שום שמיר חריף, צלוחית עם שני סוגי חריף (אדום וירוק), סודה, גזוז בטעם פטל.
כרוב חמוץ מתוק נהדר, רוטב שום שמיר מעט חריף ומפנק מאוד, צלוחית עם שני סוגי חריף (אדום וירוק) מצויינים, סודה, גזוז בטעם פטל.


רק שתדעו, באמת שלא הגזמתי. יש בבלוג שלושה פוסטים על חומוס אסף, אחד מהם פורסם אפילו לא מזמן, ויש עוד כמה אזכורים לאסף בפוסטים אחרים, אני בטוח שאם תחפשו בגוגל "חומוס אסף" אנחנו נהיה שם, ובצדק.
אם אתם רוצים לנבור קצת: פוסט על חומוס אסף, עוד פוסט על חומוס אסף, והנה עוד אחד ישן יותר, מינואר.
וההייפ הוא לא לחינם, יש דברים בגו, זה לא חתול בשק, ההנאה מובטחת - כמו שאומרים.


כדורי פלאפל פריכים
כדורי פלאפל מפנגים שמגיעים לשולחן, קריספיים מבחוץ וירוקים ונימוחים מבפנים.


הפעם הלכתי עם זוגתי המקסימה, זה היה יום חם עד בוער אבל היינו להוטים על הארוחה.
ההליכה הייתה מעייפת אך למזלנו באנו מעט מאוחר, אחרי הגל הגדול של הצהריים ולכן היה מקום בפנים במזגן, ואפילו לא ישבו לידנו (שזה לא ישמע כאילו שהמקום היה ריק, היו בו מספיק אנשים בכדי שהצוות לא יוכל לנשום לרגע).
אני הזמנתי מנת חומוס גרגרים עם מעט טחינה, האישה הזמינה שניצל עם צ'יפס ואורז (הצ'יפס בשבילי) וקיבלה גם צלוחית חומוס קטנה משל עצמה כדי לנגב משהו עד שהאוכל מגיע. הנוהל הוא שאם שני אנשים יושבים בשולחן ומזמינים שתי מנות עיקריות - אפשר לקבל חומוס שכזה, בנוסף לסלטים, הרטבים וכדורי הפלאפל שמגיעים באופן אוטומטי.


חומוס גרגרים אסף
חומוס גרגרים נהדר עם המון שמת זית עשיר ומעט טחינה באמצע.


החומוס היה נפלא. כזה ששווה להזיע בשבילו, ללכת טיפה רחוק, לחכות בשמש, כל דבר שתגידו. זה חומוס שבשבילו אני מוכן לקום בשישי בבוקר וללכת כמה שצריך.
אני לא יודע מה הסוד שלהם, אבל הוא מיוחד, שונה, יציקתי, מתוק וחמצמץ, עדין בפה ומיוחד מאוד.
חומוס כ"כ טוב שאפשר פשוט לאכול אותו במזלג מבלי להשתעמם.


שניצל, צ'יפס, אורז, לימון, קטשופ
שניצל עצום שמגיע עם שתי תוספות (הפעם אורז וצ'יפס גדול ומפנק) וצלוחית קטנה של חומוס בשביל הסיפתח עם הסלטים והפלאפל.


אחרי הניגובים והכרוב, קצת פלאפל וטיפה שניצל - הגברת הגיעה למסקנה שהיא לא יכולה על המפלצת שהניחו לה בצלחת והשניצל ושאר הדברים נארזו הביתה. גם אני לא יכולתי להתמודד עם הצ'יפס מרוב שהייתי מפוצץ, אכלתי כמה בודדים.
כמו כל ארוחה טובה \ חומוס טוב, ארוחת צהריים באסף מתיישבת לך בבטן ואתה בכלל לא חושב יותר על אוכל עד שעה מאוחרת מאוד.

אני לא יודע מה איתכם, אבל התמונות, בשילוב עם שעת הצהריים עושים לי חשק ללכת לחפש משהו לאכול.
ניפגש בסיבוב!
אגב, אם תחפשו טוב באינטרנט אולי תמצאו מישהו שיסכים לעשות לכם משלוח של חומוס אסף.
לפעמים יש מקומות שמתחילים לעבוד איתם, לפעמים יש כאלה שמפסיקים.
תסתמכו רק על המזל הטוב.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...