יום ראשון, 22 בינואר 2012

בוטיק נקניק \ שוק לוינסקי בערב

אל בוטיק נקניק הגעתי בטעות. לא בדיוק בטעות, במקור רצינו ללכת סנדוויץ' בר שנקרא "המקווה", שעליו קראתי מוקדם יותר באותו יום באתר בייגלה.
לצערנו (בעיקר לצערי) המקום היה סגור, אף על פי שהגענו לא הרבה אחרי שש. באינטרנט היה כתוב שהמקום עובד עד שמונה, בבייגלה היה כתוב שהמקום פתוח עד שש, אני הימרתי והפסדתי.

עשינו סיבוב רגלי, לבחור את האפשרויות ולמתוח את הישבנים אחרי יום עבודה על כיסא מחשב.
טיילנו ברחוב מקווה ישראל, פנינו שמאלה ליד טורק לחמג'ון (שנשבעתי כבר מזמן שאני לא חוזר אליהם אחרי מה שהיה - אכתוב על זה בפעם אחרת). הלכנו ברחוב של המסעדות הפרסיות, והגענו בסופו של דבר ללוינסקי.
השוק היה חשוך והכל כבר עמד להסגר למעט כמה מקומות של תבלינים ומעדנים.
ידעתי כבר לאן אנחנו הולכים, כי נתקלתי במקום בעבר ונורא רציתי לדגום. אני חולה על נקניקים, כריכים ונתחים קרים.

היפסטרים ונקניקים, לקראת סוף הישיבה שם הם התחילו לרקוד ולקפץ
המקום התקרב לסוף היום שלו ובכל זאת בוטיק נקניק היה הומה. בכניסה איש בעל מוגבלות כלשהי עמד ועשה קולות וצעק לתוך חלל הסנדוויצ'יה, מושך תשומת לב, מחייך, מתקשר עם הצעירים היושבים בשולחנות, מנסה לגרום למשהו לא ברור להתרש. המוזיקה חזקה, אולי אפילו חזקה מדי, בחלק מהאזורים במקום קשה לדבר כי לא שומעים, בחלקים אחרים אפשר להסתודד, פחות או יותר.

זנבות נקניק קבנוס

בעוד אנו עומדים מול הויטרינה ומנסים להחליט מה בא לנו צמד העוסקים במלאכה זורק עלינו פיסות של קבנוס ונקניקיות פרוסות לעיגולים מקסימים ומושחמים. הייתי מצלם גם את הנקניקיות אבל פשוט טרפנו אותם.  הייתי מצלם גם את הויטרינה ואת הסלטים והממרחים, אבל הייתי רעב ולמען האמת גם לא היו שם דברים מסעירים. זה נראה פחות או יותר כמו האזור של הנקניקים בסופר.

רטבים וממרחים כיד המלך, אבל לא בתוך הכריך.
במקום מבחר מגוון מאוד של לחמים בהם ניתן לסעוד, וכאמור יש גם יותר נקניקים ממקלחת בטירונות. עמדתי והבטתי בענבר בוחרת, ובנתיים בהיתי בשלל הנתחים הקרירים. הלכתי בסוף על לחמניה רכה עם סומסום, חרדל דיז'ון, חרדל צהוב אפור ופסטו שמגיע מקופסא שמעידה על זה שהם מכינים אותו במקום. היו עוד דברים, אבל בחרתי לא להסתכן, אפילו שהם נראו טריים יחסית ואפילו פרסו בשביל ענבר חסה טריה במקום.
הפריע לי שלא היו רטבים "מיוחדים" או תוספות כיפיות כמו שיש במקומות שמשקעיים טיפה. אני לא פוסל את העובדה שבאנו בסוף היום ואזל להם המלאי, אבל בהחלט הייתי שמח להוסיף איזה חציל או פלפל קלוי, או אפילו אחד מהרטבים הנהדרים שהיו להם למכירה על המדף - בתמונה תוכלו לראות את כל רטבי הברבקיו הכיפיים, מיונז ווסאבי ועוד רבים וטובים שאני מכיר מטיב טעם ומסניפי רובן (שלא רק מוכרים אלא גם מורחים).

ארוחת נקניקים עם כריך קורנביף ורוסטביף, זיתים דפוקים ואפילו קצת קולה זירו
אם שמתם לב לכיתוב של התמונה אז בטח כבר הבנתם שביקשתי לשים בלחמניה שלי קורנביף ורוסטביף. שניהם היו נקיים ויפים, בלי פסים או נקודות או דברים שמזכירים שאתה אוכל חיה מתה. הייתי די רעב וטרפתי את הכריך במהירות. סיימתי את כולו עוד לפני שעבנר הגיעה לסוף של החצי. ניסיתי גם את הזיתים, אבל על זה בהמשך. היה פשוט וטעים. בחרתי שלא לחמם את הכריך בטוסטר אפילו שהמוכרים (לדעתי גם הבעלים) המליצו, כי אני מעדיף חימום של אדים ולא חימום ישיר שכולל מעיכה של הכל. בשר חמים ולח הוא עדיף, אבל אולי זה רק אני.

חרדל, פסטו, פרה, לחמניה וכו'
אף ע"פ שבחרנו לשתות קולה זירו - במקום ניתן למצוא המון סוגי בירה של מבשלות בוטיק מקומיות. האווירה במקום היא לא מחייבת, אנשים מקפצים, מרקדים, צוחקים, אחד מהאנשים מאחורי הדלפק בוחר שירים ידנית ושר איתם בצעקות רמות. מדי פעם הוא מצלצל בפעמון יד, תיירים צעירים צוחקים, מישהו קם ורוקד, הוא נראה שיכור אבל הבירה שלו חצי מלאה והסנדוויץ' הלא גמור מעיד שהוא לא יושב שם יותר מדי זמן. שמח ורועש ושמח.

זיתים דפוקים אחושרמוטה
לפני שאסכם הייתי רוצה להתייחס לזיתים. לא רק לאלה שאכלתי אלא בכלליות. זיתים, למה אתם בעצם טובים, חוץ משמן וגם חוץ מתוספת לפיצה. תמיד כשזיתים מוגשים עם משהו הם נוטים להיות מרירים. מעטים מאוד הזיתים שטעמתי שלא ירקתי או בלעתי בצער וניסיתי לשטוף את הטעם. גם אלו שמעל היו טעימים בביס הראשון ועם המשך הלעיסה פתאום המרירות הורסת את החיים. אשמח אם מישהו יספר לי איפה קונים זיתים שלא עושים באסה בפה.

את החיוב התעקשו לעשות אחרי האוכל, מה שהתגלה כבעייתי כששאלו אותי על מה אני משלם ולא הייתי בטוח מה הקריטריונים, הרי לא מדובר במנה מוכנה אלא בכריך בהרכבה עצמית. ללחמים שונים יש מחירים שונים, וגם לנתחים שונים. אולי צריך עוד ביקור או שנים כדי להבין את שיטת החיוב.

מילות סיום: המקום משעשע, נחמד לשבת בו אם אתם בסביבה ועוד לא מאוחר. אפשר לבוא עם חברים לנישנוש, אבל לא במיוחד. לא מדובר בכריך או נקניק שבאים במיוחד. מה שכן - הרטבים על המדפים דווקא כן שווים ביקור אם אתם מחפשים להעשיר את הבית שלכם בטעמים מיוחדים. מלבד הדברים המיוחדים או הרגילים השווים היה שם אפילו מיונז שראיתי עד כה רק בבולגריה. מזל שאני לא אוהב מיונז.

6 תגובות:

  1. לא ראיתי follow-up להערה על הלחמג'ון. אני מחזיק מהם המנה הכי שווה בתל-אביב, אתה יכול לסבר אוזן מה קרה שם?

    השבמחק
    תשובות
    1. בשמחה:

      הלכתי באיזה צהריים עם חברים, הזמנתי לחמג'ון כי רציתי לנסות.
      אני לא חסיד גדול של בשר טחון בכלל ופי מיליון אם הוא נוגע בבצל, אבל באמת שזה נראה ומריח נהדר ואולי נכנעתי ללחץ חברתי.

      המנה יצאה, נתתי ביס או שניים, זה לא דיבר אליי ומסרתי אותה לחבר שלא שבע עדיין.
      נכנסתי פנימה וביקשתי שווארמה פרגיות בפיתה, כדי לסגור את הפינה בבטן.
      האיש לא הקשיב לי ושם בפיתה כל מיני דברים שלא רציתי מתחום הסלטים.
      כשהערתי לו הוא עשה פרצוף ובמקום לזרוק את הפיתה ולהכין לי אחת חדשה - הוא פשוט ניער אותה מעל פח זבל.
      מכיוון שבין לבין הוא גם צרח על אנשים אחרים העדפתי שלא לדרוש פיתה חדשה, לא היה לי כח לדרמה.
      רגע השיא מבחינתי היה כשהשווארמה שאכלתי התגלתה כמלאת נוצות.

      אם זו לא חוויה שלילית אז אני לא יודע מה.

      מחק
    2. זה מאוד שלילי באמת. קודם כל אציין שאני תמיד מזמין שם לחמג'ון ממולא בשווארמה, מבחינתי כל אופציה אחרת היא נפילה מהשיא. אצלי החוויה קצת משתנה, פעם כשרק הכרתי את המקום אז השווארמה שפעה והם היו נדיבים ונעימים יחסית. בהמשך המחיר טיפס כל פעם, הם נהיו קצת אלימים, ונתנו פחות שווארמה.
      מה שכן, ועושה רושם שזה הופך למנהג נדיר ממה שאני קורא בבלוג, תמיד יכלתי לקחת צ'יפס כמה שרציתי לצלוחית בלי מחיר נוסף (שערורייה שיש כזה דבר בכלל, שווארמה עולה כמו ארוחה שלמה בימינו). והמנה כאמור ממש מצוינת, השילוב של הלחמג'ון והשווארמה עילאי, והבצל והעגבניות משתלבים ממש טוב (לי אף פעם לא שמו משהו שלא ביקשתי), והשומן שמצטבר בתחתית הלחמג'ון מטונף באופן מאוד מספק. וזהו, סביר שאחזור לשם, וכדאי באמת לתת עוד צ'אנס אם כי המקום מאבד לאיטו מהילתו.

      מחק
    3. (וכמובן, אחת השווארמות היחידות בעיר שעדיין מגישות כבש על גלגל שופע שלא נראה כמו הסחל'ה של סוף היום)

      מחק
  2. זהירות גנב!!!
    אסביר, הלכתי ביום שישי בצהריים עם חבר טוב לקנות כמה פרוסות נקניק להלן התוצאות:
    100 גרם סינטה טורקית
    100 גרם סלמי צרפתי
    58 ש"ח.
    לשם השוואה ק"ג אנטריקות אנגוס משובח ומיושן עולה במקרה הגרוע 150 ש"ח
    לאחר הקנייה שמתי לב שבאמת אין מחירים על אף אחד מהנקניקים.
    אני מאוד אוהב לשלם על אוכל טוב אבל שונא שגונבים אותי.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא שמעתי על מחירים כאלה מאז שהלכתי לחינאווי עם קופון שהורדתי.
      הקופון אמנם נתן 50 אחוז הנחה אבל המחירים (של הגבינות במקרה הזה) היו בממוצעים של 20-30 שקל למאה גרם, כך שאפילו עם הקופון הרגשתי קצת מופסד, למרות שהגבינות היו בהחלט טעימות. לפחות נהנית מהנקניקים?

      מחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג